יום שישי מושלם זה שישי שהופך לשישי באיזי. לא כזה שאתם שותים איזה קפה וארוחת בוקר, רצים למאפייה לקנות חלה והופ – כולם סוגרים הכל לפני השנ”צ. לא. זה שישי שמוקדש רק לנו ולאהבה הבלתי נגמרת שלנו – אוכל. אחרי הכל, אנחנו “בטן מלאה” ונועדנו זה לזו וזה/וזו לאוכל.

אנחנו מחליטים שנתעורר לאט לאט ונטייל קצת כדי לבנות את הרעב. תחילה בגני שרונה, שאני באופן אישי מתמוגג מהם כל פעם מחדש, בטח אחרי שרק לפני עשור, כששירתתי ממש כאן ממול, הכל היה בתים עזובים שרק עברו לידם אלפי חיילים ביום בדרך לעוד ארוחת צהריים בקניון.

השמש ממשיכה להתחמם, הזוגות הצעירים עם התינוק בעגלה כבר כאן, מחפשים בית קפה טוב ליד המזרקה והנופרים הפורחים הצפים בתוכה. קצת אופניים חשמליים וקורקינטים שמאיימים על העו”שים, קצת ילדים רועשים בגן המשחקים והורים על שמיכות שמשגיחים ממרחק.

ואם זה לא מספיק לפתיחת התיאבון אז שרונה מרקט זה כבר השיא. מקום אחד, מקורה, עם ריחות שמעיפים לך את החוש מקצה לקצה. פשוט גן עדן לפודיז. עוד ועוד מסעדות ודוכנים שממלאים אותנו בחיוכים והמון רעב. זהו. אנחנו בחוץ. גוועים. זה הזמן לביס הראשון של היום. ממש כאן, מחוץ לשוק, מחכה מבנה טמפלרי עתיק ויפה תואר מ 1886 ששוקם ושומר גם הוא. בַּמבנה ששימש את הבריטים בזמן מלחמת העולם השנייה ולימים את המוסד, עם צמחייה מטפסת ולבֶנים לבַנים שמקיפים אותו מבחוץ וחלל רחב וגבוה מבפנים, מקבלת אותנו מסעדת “קלארו” של השף רן שמואלי בברכה. אין צורך בתפריט מלצר נחמד, אנחנו פה לברנאץ’ ההו-כה-מדובר של תל אביב.

Claro

סלט טרי בתיבול ים תיכוני כל כך פשוט וטרי, שתי חביתות עם עשבים וסלסלת לחמים לא שגרתית של בייגלה זעתר אסלי, פוקצ’ה לבנה, פרוסות לחם מפנק, עוגיית שוקולד לבן וחמוציות ומאפינס פרג. פרוסות פורל מעושן, בורקס קישואים וגבינות שמכינים כאן, מטבלי חצילים-טחינה שחורה, גבינת שמנת, קממבר עיזים, חמאה משובחת, קונפיטורת תפוח וקינמון, שני מוזלי כיפיים עם המון גרנולת פיצוחים, ומיצי אשכולית אדומה ולימונדה שסוחטים טרי טרי. אהה וקפה כמובן, הוא תמיד בסוף אצלנו.

שמנים ומרוצים אנחנו יוצאים מ”קלארו”, לא לפני ששמחנו לשלם בארנק הדיגיטלי של Colu. מעבר לגילוי המרגש שסוף סוף מיישרים פה קו עם המודרניזציה התשלומית (דיי למזומן!), אנחנו ממש לא אוהבים ללכת עם תיקים ודברים שמכבידים עלינו ביום שמוגדר “טיול”. (סוד כמוס: לאסף אין ארנק. אף פעם. הוא מסתובב עם רישיון ואשראי בכיס. סה טו).

משם אנחנו ממשיכים בטיול האורב-קולינרי שלנו על שדרת רוטשילד השמחה. מדהים כמה אוויר מופשט אנחנו מכניסים בשדרה הקסומה הזו לתוכנו. כמה כיף להיות בין הדתיים שמתכוננים לשבת, לתיירים שקצב הליכתם בא מאהבה, בין הצעירים שהתעוררו עם חמרמורת מהדהדת לחסרי הבית שרק רוצים קצת עזרה. בשדרה אחת, חצי ארוכה, פוגשים את תל אביב על כל גווניה. בהגיענו לפינת אלנבי אנחנו נתקלים במיזם של בחור צעיר שמנגן בפסנתר שלו תוך שהוא מציע צ’ייסרים של וויסקי לכל מי שרק רוצה. מקסים. אנחנו חותכים ימינה לכיוון השוק כי שם, שם מתרחש עכשיו השיא של שישי. בראש השוק מצטלבים שינקין, אלנבי, קינג’ גורג’, הכרמל ונחלת בנימין. ללא ספק ה-נקודה שאתם רוצים להיות בה. נכנסים אל השוק ומנסים לשבור, בעל כורחנו, את שיא האיטיות בקצבם של אותם תיירים ממקודם. המוזיקה, הריחות, הדחק והצעקות של אלה שמאיימים לסגור כי עוד רגע שבת. אנחנו חותכים בעוד ימינה חד ומגלים את המקומות החדשים שנספחים לשוק עם תכונה אלטרנטיבית שמתחרה כראוי.

הם יושבים שם כולם על שפת המדרכה כשאופנוע מחליט שהוא נוסע דווקא ברחוב הזה. הכלבים מתערבבים, הסיגריות נושקות ובקיצור, זה הזמן לבירה! עם מבחר של ים, אבל ים בירות, אנחנו עוצרים בביר באזאר שלהפתעתנו גם מגישים כאן אוכל שנראה לא רע בכלל. אסף כמעט נוגס בכריך שנבלס לצדו אך מזל שהוא עוצר את יצריו ברגע האחרון. מקום לשבת – אין כאן, בירה לדרך – יש ועוד איך. אנחנו בוחרים במבשלת Busters שמצליחה לייצר משקאות שהופכות את האלכוהול מבחינתו לטעים. מהיום חברים, אמרו “לא” לבירה מרה, לא עוד ל”טעם נרכש”. מה רע בבירה בטעם לימונדה? כן כן, 5% אלכוהול כמו בירה אבל עם פאקינג טעם של לימונדה. אהה, הצבע הוא הבעיה? אז שלא נדבר אתכם על הלימונדה הורודה שלהם… ובגלל שעכשיו חורף מסתבר שהלימונדות לא מיוצרות בכלל ומה שכן מיוצר הוא הסיידר החורפי שלהם שכזה, מילה של “בטן מלאה”, לא טעמתם מעולם. סיידר (אלכוהולי, אתם זוכרים) מתובל בתבלינים חזקים של ציפורן, קינמון, דבש ועוד! פשוט תענוג של אלכוהול ועוד קר, ומהחבית!

אנחנו מדרימים על כרם התימנים כדי ליהנות מהמשקה ולהתענג עליו עד הטיפה האחרונה. בדרך אנחנו רואים מישהו שמנסה לעזור לתיירים ומציע להם ביס מהסאלוף שהרגע קנה במאפייה התימנית. היש אותנטי מזה?! אחרי שהטוב הצונן הזה תם אנחנו ממשיכים לדווש את רגלינו אל חוף הים. אוי כמה התגעגענו לאלפי האנשים שפוקדים פה את הטיילת הכי יפה בישראל. המשוגעים במים, אלה שמגזימים רצים כאן בלי חולצה ואנחנו, מדשדשים לנו בשוכרה אל הספסל הפנוי הראשון שנצפה. אחרי נמנום קל בשמש וספיגת הבריזה התל אביבית אנחנו חוזרים לכיוון הרכב – אי שם בשרונה מרקט. קטן עלינו. בחו”ל אנחנו הולכים בין 15 ל 25 ק”מ בממוצע ביום אז מה זה כמה רחובות בתל אביב בשבילנו? לפתע, אנחנו חשים שהבטן לא דיי לה. משהו מתחיל לקרקר. האמנם? היתכן שאנחנו שוב מנסים לבלוס משהו? בהחלטה של רגע אנחנו מוותרים על החלה ומחפשים את היעד הבא. בא לנו אסייתי. בא לנו סושי. בא לנו… משהו איכותי וטעים. בא לנו TYO! תמיד רצינו להגיע לכאן וזה ממש כאן.

TYO

18:00 בערב. המקום כמעט ריק מאדם. זו אכן שעה שנעה בין לבין אבל אותנו זה לא מעניין. העיצוב קצת Fency אבל מהמם. יש לנו תחושה שעוד כמה שעות אוליגרכים יסגרו פה עסקאות. קדימה. טטאקי סלמון אל השולחן לראשונות, רולים של סושי אימתניים לעיקריות כשאחד, שובה במיוחד, מגיע עם מוצרלה וצ’יפס בטטה On Top! מופלא. אצלנו אין ארוחה בלי קינוח אז קרם ברולה פיסטוק מתנגן לנו בפה ויאללה. עוד גיהוץ בארנק הדיגיטלי שמשאיר לנו תוספת נכבדה בארנק לפעם הבאה. תענוג. רק שצוף ללא תתרגל כי זה יותר קל מלשלם באשראי.

הכותבים הם אסף וצ׳וף עינצ׳י מהבלוג הקולינרי ״בטן מלאה המלצות טעימות״